הכרעת דין בתיק תפ"ח 32777-09-10

השופטת נ' אחיטוב (אב"ד) :

1.         נגד הנאשם הוגש ביום 21.09.10 כתב אישום המייחס לו עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: " החוק") שבוצע, כך על פי כתב האישום, בשנת 1986. הנאשם הוסגר לישראל מ ארה"ב לשם העמדתו לדין בגין העבירה האמורה.

2.         על פי האמור בכתב האישום, הנאשם הכיר את אמירה ג'בריס (להלן: " המנוחה"), בעת שעבדו במלון "רנסנס" בירושלים בשנת 1985. השניים קיימו קשר זוגי, על אף שהיו נשואים לאחרים ובעלי משפחות.

ביום 01.01.1986 בשעות אחר-הצהריים, הגיע הנאשם למלון "דיפלומט" בתל אביב ושכר חדר זוגי, שילם עבורו וקיבל מפתח לחדר מספר 814 (להלן: " החדר"). המנוחה הצטרפה לנאשם סמוך לאחר מכן והם עלו לחדר ושהו בו כל הערב. במהלך שהייתם במקום גרם הנאשם בכוונה תחילה למותה של המנוחה בכך, שהידק את ידיו על צווארה ולא הרפה עד שנחנקה למוות, וזאת בדם קר ובלא התגרות בתכוף למעשה. לאחר מכן נמלט מהזירה.

ביום 02.01.1986 יצא הנאשם מישראל במעבר הגבול לירדן שלא על מנת לשוב.

הנאשם אותר בארצות הברית והוסגר לישראל.

3.         בתגובתו לכתב האישום הודה הנאשם כי ניהל מערכת יחסים זוגית עם המנוחה. לגרסתו, זמן מה קודם לאירוע, הסכימו השניים על ניתוק הקשר שביניהם. למרות זאת הגיע עמה לחדר המלון במועד הרלוונטי לאישום. בעת ששהו בחדר הודיעה לו המנוחה כי היא בהיריון ודרשה ממנו שיישא אותה לאישה. לגרסתו, לאחר שקיימו יחסי-מין, הוא קם מהמיטה, אז זינקה עליו המנוחה ותקפה אותו. במהלך המאבק ביניהם אחז בצווארה זמן קצר, לא יותר מדקה, הדף אותה אל המיטה ונכנס להתקלח. באותו שלב הייתה המנוחה עדיין בחיים. כשיצא מהמקלחת מצא אותה על המיטה מוטלת על פניה. לאחר מספר דקות גילה שנפטרה. לטענת הנאשם, הוא לא התכוון ולא רצה במותה של המנוחה ולא ידע שאחיזתו תגרום למותה. לא ידוע לו כיצד נגרם מותה.

לטענת הסנגור, בנסיבות אלו, התוצאה המשפטית המתחייבת היא זיכוי הנאשם, שכן מחד גיסא, באין רצון לגרום למותה של המנוחה לא ניתן להרשיעו בעבירת הרצח המיוחסת לו, ומאידך גיסא, נוכח העובדה כי הוסגר לישראל בגין עבירת רצח בלבד, לא ניתן להרשיעו בעבירה אחרת.

הראיות

4.         בטרם אסקור את הראיות אציין, כי מרבית הראיות הפורנזיות והאחרות נגבו בסמוך למציאת הגופה, כלומר לפני 25 שנה. חלקן, ובכלל זה, מטבע הדברים, הודעות הנאשם, נגבו לאחר הסגרתו לישראל.

ראיות המאשימה

5.         רון שור, שימש במועד האירוע קב"ט ראשי במלון. הוא היה הראשון שנכנס לחדר לאחר עזיבת הנאשם את החדר. לעדותו הכיר את הנאשם מפעמים קודמות שבהן התאכסן במלון. דיירי החדר היו אמורים לפנות ועד השעה 12:00 או 13:00 ביום שלמחרת, דהיינו ביום 02.01.1986, מאחר שהחדר לא פונה בזמן ולא היה מענה לטלפון שבחדר, הוא וקב"ט נוסף (שזהותו אינה זכורה לו) נכנסו לחדר בסביבות השעה 15:00. הנאשם כבר לא היה שם וזו התמונה שנתגלתה לעיניו: המנוחה שכבה על גבה מכוסה בשמיכה. ראשה נטה לכיוון הנגדי לכיוון כניסתם. הוא הסיט את השמיכה וניער את המנוחה, אך היא לא הגיבה. הוא לא ערך ניסיונות להחייאתה. לא נמצאו כל קרעים במצעים או בכריות. לדבריו, הבחין בצמר גפן תחוב באפה ובפיה של המנוחה (פרו' עמ' 18, ש' 9-10). הגיעו למקום אנשי המשטרה ומד"א ואז התבקש לצאת מהחדר, וכך עשה . פעולות החקירה נמשכו שעות ארוכות עד לפינוי.

6.         צוות המשטרה שהגיע למקום בשעה 15:30, ערך דו"ח על פעילותו. הדו"ח הוגש בהסכמת הצדדים וסומן ת/29. בין השאר נרשם בדו"ח, כי:

" ...על המיטה בחדר שכבה אישה... קב"ט המלון אמר [ש]בדק את האישה ולטענתו האישה ללא רוח חיים וללא דופק... למקום הוזמן צוות של מרחב ירקון...רוצה לציין שאף אחד לא נגע בפריטים בחדר חוץ מהטלפון שדרכו נמסר על האירוע".

מפקד מז"פ, שהגיע למקום ב-19:15, ערך גם כן דו"ח על הממצאים. הדו"ח הוגש בהסכמה וסומן ת/25 . כן הוגשו בהסכמה שתי סדרות צילומים שערכו אנשי המשטרה בזירה. האחת, ת/26, סדרה של 12 צילומים שערך ראש מז"פ, רפ"ק יוסף שטרום, בעת שהגיע למקום . השנייה, ת/27, סדרה של 5 צילומים שערך טכנאי הזיהוי, רש"ט עדי אלעזר. סדרת הצילומים ת/27 ככל הנראה מוקדמת בזמן (לא רשומה בהם השעה).

צוות הנט"ן של מד"א שהגיע למקום ערך אף הוא דו"ח פעילות שהוגש בהסכמת הצדדים וסומן ת/28. על פי האמור בדו"ח, הצוות הוזעק בשעה 15:04, והגיע בשעה 15:09 . נערכה למנוחה בדיקת מוניטור והוברר כי היא איננה בין החיים. במקום נמצא " ...גוף קר...ללא דופק וללא נשימה. סימני אלימות בצוואר (כנראה חנק), אף ופה סתומים ברצועות בד " ובו "קשיון...כתמי מוות ". אבחנתו הייתה " Cardiopulmonary Arrest".

7.         גופת המנוחה הועברה למכון לרפואה משפטית, שם נבדקה ונותחה ביום 03.01.1986 בידי ד"ר מוריס רוגב. דגימות מהגופה לאיתור חומרים חריגים, נבדקו בידי ד"ר גורג' תדג'ר. חוות דעת המומחים הוגשו בהסכמה וסומנו ת/31.

בסיכום ממצאיו, מציין ד"ר רוגב, כי נמצאו שפשופי עור ושריטות במקומות שונים בגופה של המנוחה וכי " המוות נגרם מתשניק מכני על ידי חנק ידני...לא ניתן לקבוע את מועד המוות בצורה מדויקת כרצוי... ניתן להעריך רק שהמוות ארע בין השעות 23 עד 3 בבקר...השריטות בצוואר נגרמו על ידי פעולת ציפורניים. שפשופי העור נגרמו, סביר להניח, על ידי לחץ אצבעות" ( ת/31 , עמ' 4).

ד"ר תדג'ר מציין בחוות דעתו כי בנוזלי הדם והמרה של המנוחה לא נמצאו חומרים זרים.